ומסחר בע"מ נ' בשתאוי

החלטה

לפניי בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן ביום 7/1/2010 ,המחייב את המבקש לשלם למשיבה סך של 50,000 ש"ח בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בגין הנזקים שנגרמו לרכושה ע"י המבקש.

המבקש טוען בבקשתו כי לא בוצעה מסירה כדין של כתב התביעה , המסירה בוצעה לאמו אך המבקש נשוי ומתגורר יחד עם משפחתו בדירה בכפר יפיע ולא מתגורר עם אמו.

אמו של המבקש הינה אישה זקנה בת 72 חולה וסובלת משכחה ,מטפלת גם באביו של המבקש שהינו אדם חולני.אמו של המבקש מסרה לו את כתב התביעה באמצע חודש ינואר 2010 אך לא ידעה לזכור ולציין את המועד בו היא קיבלה המסירה.

בנוסף טוען המבקש כי יש לו סיכויי הגנה טובים כנגד תביעת המשיבה, המבקש אינו אשם בכל הקשור לנסיבות אירוע ההצפה הנטענת בעסק המשיבה הממוקם בקומה מתחת לעסק המבקש.טענת המשיבה כי המים זרמו לקומה שלה מבעד חור שהיה קדוח בתקרה של העסק שלה ,דהיינו ריצפת העסק של המבקש, ואשר נקדח ע"י המבקש,הינה טענה סתמית שאין לה אחיזה במציאות.החור לא נקדח ע"י המבקש ולא ידוע לו כלל עליו.המבקש שכר המבנה ממבני תעשיה מספר חודשים לפני האירוע ועל המשיבה להפנות דרישתה לבעלים של הנכס.

מנגד מתנגדת המשיבה לביטול פסק הדין, הן מאחר וכתב התביעה הומצא כדין לאמו של המבקש, והן מאחר ולגופו של עניין אין לנתבע טענות הגנה .

הבקשה נקבעה לדיון בפני היום,ב"כ המבקש לא התייצב לדיון בעקבות אבל במשפחה.ב"כ המשיבה הודיע כי הוא מוותר על חקירת המצהיר,ועל כן ניתנת החלטתי זו על סמך הבקשה והתגובה והמסמכים בתיק.

דיון

הלכה ידועה היא כי כאשר פסק הדין,שניתן במעמד צד אחד,פגום מהיעדר המצאה כדין לנתבע-יבוטל פסק הדין בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה.ביטול כזה נעשה מתוך חובת הצדק,שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין,אפילו פסק דין נכון וצודק,אלא בדרך משפטית תקינה.

כאשר פסק הדין אינו פגום ,סמכותו של בית המשפט לבטל את פסק הדין אינה סמכות שבחובה,אלא סמכות המסורה לשיקול דעתו. השיקולים העומדים בפני בית המשפט הנכבד בבואו להפעיל את סמכותו ושיקול דעתו ולהחליט בבקשה לביטול פס"ד שניתן בהיעדר הגנה, שניים הם:

א.         סיבת המחדל בעטייה לא התגונן המבקש כנגד התביעה.

ב.         סיכויי הצלחת ההגנה של המבקש באם יבוטל פסק הדין ויינתן לו יומו בבית המשפט.

סיבת המחדל

לטענת הנתבע הרי הוא לא קיבל שום מסירה בתיק.

מעיון במסמכי התיק עולה כי בוצעה המצאה למבקש ע"י מסירת כתב התביעה לאמו אשר חתמה על אישור המסירה ביום 16/11/09.

לאישור המסירה צורף תצהיר מטעם השליח המאמת פרטי המסירה.

אמו של המבקש קיבלה את כתב התביעה ,לא טענה שהמבקש אינו מתגורר איתה ולא סירבה לקבל המסירה בהתאם.

המצאה לבן משפחה הינה המצאה כדין לפי תקנה 481 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד.

הנתבע אכן טוען בתצהירו כי הוא נשוי ומתגורר עם ילדיו בדירה ולא מתגורר עם אמו,אך הנתבע אינו מפרט בתצהיר מקום המגורים המדוייק שלו לרבות כתובת מדוייקת מספר רחוב או שכונה לעומת מקום המגורים של הוריו,יש לציין כי בתדפיס משרד הפנים נרשמה הכתובת של המבקש יפיע 16955 ולאותה כתובת בוצעה המסירה.

בנוסף לטענת המבקש אמו מסרה לו את כתב התביעה באמצע חודש 1/2010 אך הנתבע אינו מציין תאריך מדוייק ואינו מצרף תצהיר אמו בענין.